אז מה עדיף: פרינט או דיגיטל?
כל כך הרבה נכתב על ההבדל בין הפרסום הישן לפרסום החדש ועל היתרונות והחסרונות של האופליין מול האונליין. נשאלות תהיות אם זהו סופו של “הפרינט הממומן”, או רק תחילתו של עידן חדש של פרסום אחר, שונה – כזה שמעניק ללקוח ערך שלא היה עד היום וחוסך ממנו תוכן שיווקי מיותר, שנוצר בעבר רק משום שהמותג היה בטוח שזהו “הלקוח הפוטנציאלי”.
אז מי באמת צודק? למי יש הפוטנציאל הגדול ביותר להצליח? מי מביא יותר לקוחות לפתחי החנויות? ואת מי אפשר לבדוק בצורה יסודית?
שמעו סיפור:
רשת גדולה של חנויות לצעצועי מין בישראל החליטה לפני כמה חודשים לצאת במסע פרסום רחב. כחלק מאסטרטגיית השיווק, היא החליטה לפרסם טיזרים רכים ברשת האינטרנט, רכשה באנרים באתרי המדיה הגדולים בישראל (כמובן בהתאם לחוק, ללא שום מסר מפורש, אלא רק מרומז) ואף פרסמה בפייסבוק ובאינסטגרם את המסרים שרצתה, הכול על מנת לקבל חשיפה ראויה. מנכ”ל החברה, שראה דבר או שניים בימיו ומכיר את תחום הפרסום בישראל, התעקש להשקיע ממון רב גם בפרסום “אופלייני”. הפרסום כלל שלטי חוצות, פרסומות על גבי בניינים במקומות אסטרטגיים ו… פרסום על גבי אוטובוסים ומוניות בכל רחבי המדינה.
עד פה הכול עבד כמו שצריך. הטלפונים לא איחרו להגיע, היה קצת רעש מצד התקשורת שתמיד אוהבת אייטמים מסוג זה ועוד פידבקים ברשתות החברתיות – כולם היו מרוצים.
עד ש…
אחת מחברות האוטובוסים החליטה להחליף בין האוטובוסים הנוסעים בציר תל אביב לבין צי האוטובוסים שנסע יום-יום בבני ברק.
מיותר לציין שלא לזה התכוון המשורר, בטח שלא כהחלטת חברה. אף אחד לא לקח את זה בחשבון, והבלגן חגג.
זו תמצית החיסרון בפרסום הישן: יקר הרבה יותר, לא ממוקד והכי חשוב – לרוב לא מסוגל להיחלץ מבלת”מים.
סופו של הסיפור ידוע מראש: חברת הפרסום הורידה את הפרסומות, חברת האוטובוסים לא הבינה מה רוצים ממנה, ורשת החנויות? חזרה לפרסם באינטרנט במסגרת המגבלות שלה.
לכתבות אחרות בבלוג שלי.