מוקדש לכל מי שקשה
אף פעם לא הייתי הילד הכי חכם בכיתה; גם לא הייתי מאלה שבוכים כי קיבלו 95 וחסרות להם עוד 5 נקודות… הייתי תלמיד של 75-70, לפעמים גם פחות (בעיקר במתמטיקה, וזה משפחתי…).
כמו כולנו, גם אני חוויתי לעיתים ציונים נמוכים במבחנים, אך למרות זאת לא ויתרתי. אם לא למדתי לפני מבחן, הייתי חש נקיפות מצפון. יצר התחרותיות שבי בא לידי ביטוי מגיל צעיר, והתחושה של “אני אוכיח למורה שאני יכול”, או “איך זה שהוא טוב ממני?”, גרמה לי לשבת ללמוד ולהצטיין! לא הבנתי איך זה יכול להיות שבמחשבים, בטכנולוגיה וביצירתיות אני יכול לשבת 16 שעות ברציפות, וברגע שהייתי צריך לעשות משהו שקשור למספרים, התירוצים הגיעו מיד.
היום אני בעצמי מלמד ועושה זאת בקלות, מהסיבה הפשוטה שאני פשוט אוהב את זה! שעות על גבי שעות אני מסוגל לשבת, להרצות, ללמד ולאמן את כל מי שצמא לידע. תעשו רק מה שאתם אוהבים, תלמדו את הילדים שלכם להיות אנשים טובים ולהתמקד במה שהם אוהבים - זה הכי חשוב. תורידו מהם לחץ, השאר כבר יגיע לבד!
אבי
