איך מנגישים ChatGPT לקבוצה מבוגרת

מנגישים צ'אט גיפיטי (ChatGPT) לקבוצה מבוגרת על ידי התחלה מצורך שהם כבר מכירים, הדגמת פעולה אחת בכל מפגש ומתן זמן אמיתי לשאלות ולהתנסות. עברית ברורה, תצוגה קריאה ודוגמאות הקרובות לחיי היומיום הן הבסיס לכל הדרכה מוצלחת. בלי להניח שהגיל לבדו מעיד על יכולת טכנולוגית.

להתחיל מצורך, לא מהכלי

השאלה הנכונה בתחילת כל הדרכה היא לא "מה זה צ'אט גיפיטי" אלא "מה אתם רוצים לעשות שקצת מסורבל לכם היום". אולי זה לכתוב הודעה לנכד, לנסח בקשה לרופא, להבין מסמך מבלבל. כשהנקודת פתיחה היא צורך אמיתי, הקשב מגיע מעצמו.

מניסיוני, ברגע שמישהו רואה שצ'אט גיפיטי עונה לו בעברית תקינה על שאלה שהעסיקה אותו, משהו משתנה בחדר. זה לא קסם, זה פשוט הדגמה רלוונטית.

פעולה אחת בכל פעם, לא יותר

הטעות הנפוצה בהדרכות לקבוצות מבוגרות היא להראות יותר מדי בפרק זמן קצר. כשמדגימים כניסה לאתר, כתיבת בקשה, קבלת תשובה ובקשת תיקון בסשן אחד בלי הפסקות, רוב האנשים יוצאים עם תחושת עומס.

הגישה שעובדת טוב יותר: מפגש ראשון מוקדש כולו לכתיבת בקשה אחת וקריאת התשובה. מפגש שני מתמקד בהוספת פרטים לאותה בקשה ובדיקה איך השינוי משפיע על הפלט. מפגש שלישי מלמד לבקש תיקון. ההתקדמות ההדרגתית בונה ביטחון.

תצוגה קריאה ועברית ברורה

צ'אט גיפיטי מוגדר כברירת מחדל לממשק באנגלית. בהדרכה לגיל השלישי כדאי לוודא שהמסך מוצג בגופן גדול מספיק, שהממשק מוצג בעברית ושהדוגמאות הכתובות על הלוח או השקפים נכתבות בכתיב ובניסוח שהקבוצה מזהה.

חשוב גם לוודא שהשאלות שמדגימים נשמעות כמו שאדם אמיתי דיבר, לא כמו פקודה לתוכנה. למשל: "תעזור לי לכתוב הודעה קצרה לרופא שלי שאני צריך לדחות את התור" עובד טוב יותר מ"נסח מסמך רפואי".

ללמד לכתוב בקשה טובה

אחד הדברים המעשיים ביותר שאפשר ללמד הוא איך לכתוב בקשה שמניבה תשובה שימושית. שלושה שלבים שקל לזכור:

  • לכתוב את הבקשה בעברית פשוטה ובמשפט שלם
  • להוסיף פרטים שעוזרים להבין את ההקשר, למשל לאיזה גיל כותבים, מה הטון הרצוי
  • לבקש תיקון אם התשובה לא מדויקת, פשוט לכתוב "תשנה את זה ל..." או "תקצר" או "תכתוב בצורה יותר חמה"

זה כל הבסיס. רוב השימושים היומיומיים מתבצעים עם שלושת הצעדים האלה.

זמן לשאלות וחזרה הם לא בזבוז זמן

במסגרת הדרכות לגיל השלישי הנקודה הזאת עולה שוב ושוב: המשתתפים לא צריכים פחות זמן לחזרה, הם צריכים יותר. לוח זמנים שמשאיר שליש מהמפגש לשאלות ולהתנסות עצמאית נותן תוצאות טובות יותר מהדרכה שממהרת לכסות חומר.

שאלה שנשמעת "בסיסית" היא לרוב השאלה שחצי מהקבוצה חשבה אבל לא אמרה. כדאי לעודד אותן.

בלי הנחות לגבי יכולת טכנולוגית

יש אנשים בני שבעים שמשתמשים בווטסאפ, בגוגל ובנווט ביתר קלות מאנשים בני ארבעים. יש אנשים בני חמישים וחמש שמעולם לא הקלידו בקשה לשום מנוע חיפוש. הגיל הוא נקודת מידע, לא תחזית.

הדרכה טובה מתחילה עם שאלת ברכות קצרה על ניסיון קודם עם טכנולוגיה, ומשם מתאימה את הקצב. לא בגלל שמישהו "מוגבל" אלא כי הוראה טובה תמיד מתחילה במקום שבו הלומד נמצא.

דף הנחיות לשימוש בבית

אחד הכלים הפרקטיים ביותר שאפשר לסיים איתו כל סדרת הדרכה הוא דף A4 מודפס עם:

שלושה עד חמישה דוגמאות לבקשות שכבר ניסו בהדרכה, תזכורת שלא לשתף פרטים אישיים מזהים כמו מספר תעודת זהות, מספר חשבון בנק או סיסמאות, והנחיה לבדוק מידע רפואי, משפטי או פיננסי שצ'אט גיפיטי מספק מול גורם מוסמך.

הדף הזה עובר הביתה. זה מה שהופך את ההדרכה מאירוע חד-פעמי לנקודת התחלה לשימוש עצמאי. אפשר לראות עוד על הגישה הזו במסגרת פעילות בינה מלאכותית לגיל השלישי בארגונים.

פתחו את ההדרכה הבאה עם "מה ניסיתם מאז הפגישה האחרונה" וממשיכים משם.